פסטיבל הצילום הבינלאומי ה -8 התקיים השנה, 2020, במתכונת שונה. הוא הוקם על חומה המקיפה את אתר הבנייה באמצע כיכר המדינה, תל אביב PHOTO IS: RAEL 

על אף משבר הקורונה צוות הפסטיבל לא נכנע למציאות שפקדה את ישראל, ובנחישות ויצירתיות הצליח להקים את הפסטיבל למרות המורכבויות השונות

היה לי הכבוד להיות בין 20 זוכי הקול קורא, בנושא "טרנספורמציה", אשר נבחרו מבין מאות צלמים מרחבי העולם, ולספר את סיפורו של סהמאן אלחוש בתערוכה המרכזית

מתנדבי עמותת "בדרך להחלמה" מסיעים בכל יום חולים פלסטינים, בעיקר ילדים, משטחי הרשות, אל בתי החולים בישראל. העמותה מסייעת גם ברכישת ציוד רפואי ובארגון ימי כיף

למשפחות החולים. עשיית העמותה מובילה בצעדים קטנים ובאנושיות גדולה, לשינוי חברתי ומשמעותי המקרב לבבות, ומעבירה מסר של היעדר גבולות, הפרדה ושוני

בעשייה שלי אני מתעדת אנשים וילדים ומספרת את סיפורם דרך חוויה משותפת וחיבור אישי

כבר תקופה, שאני מתעדת ילדים בחדרם הפרטי, והמחשבה על תיעוד ילד בחדר בית החולים, בסיטואציה שונה מהמקובל, המחשבה על להישיר מבט למחלה ולתת מקום לכאב, היא זו שהפכה לי את הבטן והניעה אותי לעשייה

סהמאן אלחוש בן ה-3, יליד חלחול שבחברון, אובחן בגיל שנתיים כחולה במחלת הנוירובלסטומה. עמותת "בדרך להחלמה", סייעה לי להגיע אל המשפחה ולתעד אותם בשבועות האחרונים לחייו, במהלכם שהה סהמאן בהוספיס "בית ויזל" שבתל השומר

החיבור העמוק שלי למסע אותו עברתי, החיבור למשפחה, הוליד גם אצלי שינוי פנימי בתהליך היצירה האישי שלי, בו הבנתי את עוצמת התיעוד הזה ומשמעותו עבור האחר ועבורי

 התחלתי לבקש לעצמי עשייה שהיא יותר בוחנת, אמיצה, מתבוננת פנימה וכנה

סהמאן נפטר ב 11.7.2019 וזכיתי להכירו רק בחודש האחרון לחייו

עד היום הוריו ואני בקשר ואנחנו מנסים לפלס את השיח בינינו בין זיכרון לתקווה, לשמחה וכאב, לחיים היומיומיים שלנו כאן אל מול המציאות שלהם שם

סהמאן בן ה 3 היה בן בכור להוריו ואח גדול לביסן הקטנה, הוא אהב חיות והיה פעוט שמנמן, הוא אהב להשתולל על הספה עם אבא גאפר, ולהתלבש בשיא האופנה

לגעת באצבעותיו הקטנות בעפעפיים של הוריו הרגיע אותו מאוד ברגעי הכאב הקשים

 אני מודה על המתנה, שבמפגש בינינו ועל ההזדמנות להציג את סיפורם בכיכר המדינה, בתקופה כ"כ מורכבת של ימי קורונה