תבקשי סליחה" היא אמרה לי כשהיינו ילדות. "תגידי שאת מצטערת", חברתי הטובה דרשה ולא נעתרה. המילים חנקו את הגרון ונתקעו ברווחי השיניים הצחורות"

 אני משתדלת ולא בדיוק מצליחה. עם כלי עבודה קטנים אני חופרת ודוקרת את התודעה, שתלתי לעצמי בראש כמה אני לא מספיקה. לא בדיוק נעה בקצב הנכון, לא עומדת בציפיה, מסתנוורת מהשמש הישירה, רוצה הכול מהר מהר, ולא תמיד יודעת איך, או משיגה. "גִ'נָאנָת רָאסִי" ההורים שלי היו אומרים לי לפעמים. אני מודעת, המיכל שלי גדוש, מסועף וסבוך בתוך עצמו. זה תהליך. אני מבינה

עם מפתח אוניברסלי כסוף, נטע פותחת למתמודד הנפש שלה את דלת המחלקה, והוא שועט קדימה להביא עוד צמחים לגינה. צועד בבטחה בדרך הארוכה, נטע כבר יודעת שהוא יגיע אל שביל ללא מוצא. היא מחכה לו שם מחייכת ובעדינות מסובבת בחזרה, הפעם הוא דוחף ומעט נאבק עם המריצה, היא נתקעת באבנים המשתלבות המובילות אל החממה

 

כף שתילה בקצה ידית אדומה, אחת עבורו והשנייה בשבילה. היא מלמדת אותו רגע לפני תחילת העבודה, שדי הכרחי לצבוט קצת שורשים לפני החיבור עם האדמה. זה מעודד יציאה מהלופ ומאיץ צמיחת מערכת חדשה. יש לחפור בערוגה את העומק המדויק לשתיל הרך, לזרעי החיטה או לצמח הגרניום הפורח, לכסות אותו נכון בתערובת גן ולנסות ולהשקות בדיוק במידה

 

 שתילה עמוקה מידי או אפילו גבוהה, דשן אורגני לא מבוקר וגם ענני סיגריות של זמן הפסקה, יכולים להביא לאותה תוצאה. תהליך ריקבון בערוגת הגינה של המחלקה. היא מאפשרת לו למידה וחופש תנועה, ובינתיים נותנת חיזוק לצמחים ששרדו את התקופה. באצבעותיה בודקת את העלים, מנקה את אלו שנשרו אל תוך ערוגת הפלסטיק הגדולה, ולפעמים היא מנסה לארגן מחדש את סדר הצומחים בגינה 

 

נטע מניחה על כתפו השפופה כף יד חמה, "אז סיימנו להיום"? היא מתירה לו את הבחירה

 

 רק מעצמי, עוד לא למדתי לבקש סליחה. כף גדושה של דשן להגברת הפריחה והיבול, לספיגת חומרי ההזנה, לשיפור סביבת הגידול ואיכות התפרחת, מידי פעם גם לי לא הייתה מזיקה 

אבל כמו נטע, נדמה לי שגם אני לאט לאט ממוללת את השורשים. ומאפשרת צמיחה

Ⓒ Created and designed by Meital Dor