לפני חצי שנה קעקעה גליה על מפרק ידה את הסימניה אישה

שלוש שנים היא חייתה בסין יחד עם איתי ושני הבנים. ינון ורואי

סימניה סינית היא דבר מורכב, אסוציאטיבי. היא מכילה בתוכה כל כך הרבה משמעויות ורבדים. כמו גליה

התמונות שלה ושל משפחתה נמצאות מול עיניי ובראשי כבר לא מעט זמן ואני מתקשה להוציא אותם לעולם

אני לא מצליחה לרקום את הסיפור שלה. יותר נכון אני חוששת להיחשף בעצמי, דרכו, דרכה

משהו בתוכי יודע שיש בו קווים לדמותו של הסיפור שלי וכמה זה חשוף ומגרד לשים אותו ככה בחוץ

גליה סיפרה לי שכשהיא הייתה ילדה, אמא שלה הפגישה אותה עם אישה חכמה, שאמרה לה שאם קיימת חברות אמת בין אנשים, אז גם הרים אפשר להזיז

עם השנים והשינויים גליה הבינה שהתא המשפחתי הקטן שהיא יצרה לעצמה, הוא מקור הכוח

המקור לאימהות שלה, לבחירות שלה, לעוצמת האהבה וגם לכאב. הידיעה הזו נתנה לה מעט שקט, מעט שלווה וגם הכניס לחייה הרבה טוב

הידיעה שזה היא, בעלה ו 4 הילדים נתנה לה תחושת שייכות גדולה, נתן לה מרחב וחופש, אבל זה לא תמיד הפיג את הבדידות

כשהבנתי שהסיפור שלהם פורט על נדודים ותא משפחתי חזק, היה לי ברור שאני חייבת למצוא עבורם את הטרנזיט הישן הזה. על רצפתו המעט מלוכלכת, הניחה גליה שקית איקאה כחולה מלאת זיכרונות מסין. מבית

והם בתוכו ומחוצה לו, כמו ערימת ילדים על הדשא מלופפים, נוכחים, נזכרים, מתבוננים ומלא מלא גם צוחקים ומשתובבים

לא יכולתי להסיט את המבט מהם. נדמה לי שבכל מקום שתשימו אותם הם ירגישו שייכים – כי הם פשוט. ביחד