י 4:00 לפנות בוקר, יום שבת, והכנסייה האתיופית שקטה כל כך. אני מחפשת את זאודי בין הנשים המועטות ואין לי מושג את מי אפגוש. זהו יום החתונה שלה

הטכס עוד מעט יתחיל ואני מאפשרת לעצמי להתמסר לריח הקטורת ומלמולי התפילה בשפת הגעז. הגרביים שלרגליי דקות כ"כ וצמרמורת של התרגשות מפלחת לי את הגוף

 

היכל הנשים מתמלא לאיטו. סיפרו לי שהן מגיעות מכל קצוות הארץ. חלקן עברו מסע מפרך ומטלטל בחייהן עד להגעתן לרגע זה, ויש כאלה שהמסע עבורן עוד לא הושלם. לכל אחת תפילה משלה

את דרכי אל הכנסייה באותו היום, מצאתי דרך 4 נשים שאני מקווה ויום אחד אצליח לגלות, להבין ולרקום את החוט העדין, המחבר בין כולן

יעל, זאודי, מיכל ואני עצמי