החדר של רום מלא מלא מלא בכבלים. יש שם כ"כ הרבה, בכל הגדלים, העוביים, האורכים, בסוגי חיבורים שונים, ואפילו כמה מהם ממש מפעם

כמו כדור חוטים סבוך, עם המון קשרים קשים להתרה, כך נדמה שהוא מרגיש לפעמים עם אמא עדי

ואולי גם היא קצת איתו

יחסים. הורות. אמא וילד. ככה זה. גם לי זה מוכר ולוחץ בלב

.עדי למדה, שעם רום זה אף פעם לא מה שהיא רוצה. כמה מוכרת לי ההרגשה הזו עם הילדה שלי

ורום, כך נדמה לי, מרגיש שהוא צריך לחבר עוד כבל לאיזה ממיר או טלפון ישן, או למתוח אחד ארוך ממש לאיזו מערכת הגברה גדולת מימדים, ופשוט להראות לעולם איזה יופי הכול מתחבר, זה הוא שהצליח

גם את הצורך הזה אני מכירה כבר בעל פה

הוא שומר מטבעות זהב בקופסת פח בצורת לב, ומכין שיקוי רעל אדמדם לגנבים שבאים בלילה. "הוקוס פוקוס, צבע תכלת" הוא רוצה להמציא מכשיר כזה, שפשוט יערבב את צבעי הפלסטלינה לצבע הטוהר והשמיים, זה שמלטף ומזכיר לנו שלווה

בעת העתיקה נחשב התכלת לצבע יקר ערך ובתוך החדר של רום, בין ערימות כבלים ופריטים, התגלה לי ילד בן 7, שבגמישות יתר, התמדה ונחישות התיר כל קשר וקשר ומתח מפינה לפינה, והסביר לי כל הזמן כמה כל כבל משמעותי למכשיר אותו הוא רוצה להטעין, כי כמו שרום דייק ואמר לי, הכול היום עובד על חשמל

רום עובר דירה בקרוב ואת הזיכרונות מחדר ילדותו הוא כבר הטעין בראש, הוא נכנס לחדר חדש ושם אני בטוחה, שהוא ינסה לכופף ולחווט את הכול, כמו שרק הוא יודע

אבל בינתיים הוא הבטיח להזמין אותי לקיר הטיפוס, שייבנו לו בחצר ואני מבטיחה לו לבוא ולראות איך הוא גבה והתארך, וכמה אמא עדי אולי עכשיו קצת יותר שלמה

כי את הדרייב הזה היא כבר מכירה

וגם אני