קליק קלאק, צליל פתיחת קופסת העוגיות מהדהד בחלל הבית

זה כבר הפך למשהו קבוע בתקופה האחרונה. המטבח לא מפסיק לעבוד וגם הראש לא ממש נח

האמצעית אופה, מקציפה ומזלפת עוד עוגה לכבוד יומולדת 12 של חברה, הקטנה מצפצפת ומקשקשת לעצמה ביצה, לא מוותרת על הזדמנות לאפות עוד עוגיות עם ההורים שלה, והמתבגר לעולם לא יפספס ריח אפייה צלול כחמאה, שימשוך אותו החוצה מחדרו. אם נהיה זריזים מספיק אולי נצליח להציל כמה יחידות, לפני שהוא יוצא אל שבילי הקיבוץ לפגוש את החברים לכיתה

קליק קלאק זה מס' השניות, שלוקח לבית שלנו להפוך לסוער ומסעיר. זה הצליל של המשפחה שלי

 

לדובסונים יש צלילים משלהם ויש גם טעם. טעם משובח של טופי. היא מתוקה כמו סוכריה אבל לא נדבקת לשיניים או משירה פרווה

טופי מזנקת אל הכביש שמול הבית ואחריה רודפים כל השלושה. יחד עם אמא סיון, על האספלט האפור, הם משרטטים בגירי פסטל, מציאות שפעם הייתה חלק מהשגרה

 

רני עף גבוה מעל הבניינים, הוא מרגיש בטוח, לצווארו מצוירת גלימה אדומה. הוא נוחת בבטחה ולא מפספס הזדמנות לטפס על סולם, ולקטוף כמה כוכבים אל תוך סל הנמצא בידו השנייה

מילי הקטנה נינוחה, יש לה כדור בדולח מלא שלג, שלרגע אחד הוא רק שלה. את הביס האחרון של הארטיק היא תנגוס מתחת למטריה צהבהבה עם מוט וידית ורודה, ואת הגלידה הגדולה ב 4 טעמים היא תחלוק עם רני, כי יש דברים שנדרשת בהם קצת עזרה

יותם כבר די גדול בכדי להיכנס לקראוון צבעוני קטן, ויש אפשרות שהוא עושה סיבוב על טרקטורון באזור השכונה, או עמידת ידיים, או קפיצה, סלטה, היפוך ומתיחה, הוא אקרובט מלידה

 

אחרי כמה ימים, אמא סיון תשטוף את הכביש הססגוני עם צינור ותכין אותו ליום שלמחרת.

האספלט הרטוב ספג לתוכו את החוויה של השלושה ויחד עם אבא ואמא הם יפליגו בימים הקרובים אל מציאות חדשה

נדמה לי שטופי שוב תתרוצץ בין הרגליים ותשלהב את כל המשפחה, בדיוק כמו שהיה לנו בבוקר שבת בחורשת האקליפטוסים הקטנה, שתיחקק בזיכרונם כחורשה של ילדותם

 

ואצלי במטבח, בחצות היום, האמצעית עומלת על קציצות חוביזה עם המורה. בשיעור הזום היא מראה את כמות העלים שהיא קטפה עם אבא אל תוך שקית ניילון ורודה. ואני יחד איתה מדמיינת קציצה עסיסית וטעימה, שתהיה תוספת נהדרת למג׳דרה שאני מכינה

 

המטבח מבורדק, הכלים בכיור גולשים אל השיש והאמצעית לא מרוצה מהתוצאה, לחוביזה שלה יש טעם של אצה יבשה. היא עוזבת את הכול ופוסעת בייאוש אל הספה ממהרת לחבק את צוניש הקוקר שלה

 

את הקציצות אני מכניסה לקופסה ואת נייר האפייה, שהותיר אחריו סימן לקציצה שכשלה, זורקת בשבילה לפח. גם לי הופיע גירוד לא נעים בגרון בגללה

אני כבר יודעת שמחר היא תהיה בדבר הבא. פודינג וניל יש וגם שמנת מתוקה, ובטח בצהריים רעש המיקסר ימלא שוב את חלל המטבח, האמצעית תזלף ספירלות מקצפת בצבעי ורוד או תכלת, ותדאג להמתיק את יומה של עוד בת כיתה. וגם קצת את שלה

 

ייתכן שלא צריך ימים או תאריכים מוגדרים בשנה בכדי לחגוג יום משפחה, בייחוד לא בשנה הסוערת הזו

אולי רק צריך להקשיב לצלילים המיוחדים של המנגינה, לתת לה להתחבר ולהתנגן בראש, להתגלגל על הלשון ולהבין שיש לה מנעד וקצב משלה

נדמה לי שקוראים לזה אהבה